מה דינה של דירה המצויה בבעלות הורים, אשר העניקו לבנם/בתם זכות מגורים לאחר פירוד בנם/בתם מבן/בת זוגם בעת פרידת בני הזוג?
בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק המקרקעין – רשאי בעל דירה לדרוש ממי שמחזיק במקרקעין שלא כדין את מסירת המקרקעין. בכל עת.
הכלל הוא – שעל התובע פינוי להוכיח בעלות ומכאן ואילך הנטל עובר למחזיק – להוכיח את זכותו להמשיך ולהחזיק בהם.
בהעדר הוכחה כזו – יאלץ המתגורר בדירה לפנותה.
ומה לענין טענת רשות שימוש בנכס? האם ומתי ניתן לבטלה?
במקרה כזה קבעה הפסיקה כי הרשות מתבטלת בעת גילוי דעתו של בעל הנכס כי אינו מעונין להמשיך בהענקת הזכות.
קרי: בר רשות שימוש ללא תמורה בנכס – צפוי בכל רגע נתון לדרישת סילוק יד אף אם פעולתו בנכס נמשכה שנים.
הפסיקה קובעת אף כי על מנת שרשות תהיה בלתי ניתנת לביטול – יש צורך בהסכמה מפורשת של בעל הקנין.
בהעדר הסכמה כזו – רשאי בעל הנכס לדרוש את סילוק היד ממנו בכל רגע.
האם זכות המגורים שניתנה לבני זוג מאת הורי אחד מהצדדים מהווה מתנה?
סעיף 1 (א) לחוק המתנה קובע כי מתנה נעשית בהקניית נכס שלא בתמורה.
סעיף 6 קובע קובע כי קיימות 3 דרכים ליצירת מתנה מוגמרת: האחת – באמצעות מסירת הנכס. השניה – מסירת מסמך לידי מקבל המתנה והאחרונה מתייחסת למצב בו המתנה מצויה ברשות המקבל שאז על נותן המתנה ליתן הודעה למקבל המתנה, והכל בתנאי שאין הוראה אחרת בדין בענין דרכי ההקניה.
בענייני מקרקעין – מחייב החוק מסמך בכתב. לכן לא תוכל להתקבל טענת בעלות במתנה בנכס מקרקעין – בהעדר מסמך בכתב.
ומה לענין כספים שהושקעו בנכס המקרקעין במהלך השנים בהם התגוררו בני הזוג או מי מהם בדירה?
בענין זה קובעת הפסיקה כי יש לפסוק פיצויים בגין ביטול של זכות מגורים בדירה, בשווי השקעת בר הרשות בנכס והשבחתה.
לסיכום יפוי דבריו של כב' השופט אסף זגורי בתמ"ש 76669-01-17
"העובדה שהורים אומרים לבנם או לכלתם "זה ביתך" או "תגורי כאן" אינה מקנה לבן ולכלה זכות שימוש חינך בכל ימי חייהם וההורים, שהם בעלי זכויות הקנין, רשאים לחזור בהם מהתחייבותם זו"