חוק יחסי ממון בין בני זוג מציב דרישה כפולה לצורך מתן תוקף להסכם ממון שנערך
בין בני זוג האחד – דרישת הכתב (סעיף 1 לחוק)
האחרת – אישור של בית משפט או בית דין (סעיפים 2(א) + 2 (ב) לחוק). כן מוסיף החוק
וקובע כי אישורו של בית המשפט או בית הדין לא יינתן אלא לאחר שנוכח כי הזוג עשו
את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו.
בפסק דינו של ביה"מ לענייני משפחה בבאר שבע מיום 23/4/11 (תמש 3890-09) דן
ביה"מ בשאלת תוקפו של הסכם ממון שלא נחתם ולא אושר.
במקרה זו דובר על בני זוג אשר הגיעו להסכם גירושין כולל, לפיו, בין היתר, יועברו
הזכויות בדירה לידי האשה, כאשר היא מצידה תקח על עצמה את המשכנתא, תשחרר
את הבעל וערביו מהתחייבויותיהם לבנק הממשכן ותשלם לבעל סך של 50,000 ₪.
הצדדים ערכו הסכם באמצעות עו"ד, שילמו לו את שכר טרחתו, אולם לא חתמו עליו.
בבואם בפני ביה"ד הרבני לצורך חתימה על ההסכם ואישורו סירב הבעל לחתום על
ההסכם.
בפועל – לקחה האשה על עצמה את תשלומי המשכנתא והבעל אף חתם בבנק על
המסמכים הדרושים כדי שהחזרי המשכנתא ישולמו מחשבון הבנק של האשה לבדה.
ביה"מ דחה את טענת האשה לפיה יש לראות בהסכם הסכם מחייב וזאת בין היתר
מהנימוקים הבאים:
- חסרונה של חתימה הוא קריטי אלא אם ניתן להוכיח גמירות דעת בראיות חלופויות.
מסמך ללא חתימה יוצר חזקה כי אינו מחייב וע"מ לסתור חזה זו יש צורך בראיות
משמעותיות כגון קיום בפועל (מלא או חלקי) של החוזה מצידו של מי שלא חתם,
או נכונות של אותו צד לקבל ביצוע מלא או חלקי של החוזה מן הצד האחר.
- ביה"מ קבע כי האשה לא הביאה ראיות משמעותיות בענין קיום ההסכם, לבד מן
העובדה כי החזרי המשכנתא הועברו לחשבונה. מעבר לכך לא פעלו הצדדים עפ"י
טיוטת ההסכם.
- ביה"מ מסייג וקובע כי אמנם יתכנו מצבים בהם התנערות של צד מהסכם בשל העדר
חתימה, דרישת הכתב או דרישה פורמלית אחרת, אינה עולה בקנה אחד עם תום הלב,
אלא במקרים אלו מצטמצמים למצב בו נהגו הצדדים על פי ההסכם לאורך תקופה
ממושכת באופן המעיד על גמירות דעתם ועל ההכרה בתוקפו המחייב של ההסכם.
- ככל שעסקינן בהסכמי ממון, קובע ביה"מ, יש להקפיד הקפדה יתרה על הדרישות
המתווספות לדיני החוזים הכלליים וזאת בשל טיבם המיוחד של היחסים בין בני הזוג
וההכרח לוודא היטב ובזמן אמת את גמירות דעתם.
מכל מקום, קבע ביה"מ, ועל אף כי עקרונית ניתן להכיר בתוקפו של הסכם ממון אף
- אם לא נחתם, אין כל הצדקה לעשות כן בנסיבות המקרה שכן המדובר בטיוטה שהוכנה
במהלך התדיינות בבית הדין הרבני, טיוטה אשר הובאה לאישורו של ביה"ד וביה"ד נמנע
מלאשרה לאחר שנוכח כי הבעל לא גמר בדעתו להתקשר בהסכם, מה גם כי הצדדים
לא פעלו בהתאם להוראות ההסכם, למעט העברת המשכנתא לחשבון הבנק של האשה
– אשר הינה פעולה אשר אינה משמעותית דיה ע"מ להוכיח גמירות דעת מצד הבעל.
לאור האמור קבע ביה"מ כי האישה לא הוכיחה כי טיוטת ההסכם משקפת את גמירות
הדעת הנדרשת כדי לתת לה תוקף מחייב.