סעיף 8 א' לחוק הירושה קובע הסדר מיוחד ביחס לעריכה ולביטול של צוואות הדדיות.
סעיף זה הוסיף בתיקון מס' 12 לחוק מיום 19/7/05.
יודגש כי טרם כניסתו של תיקון מס' 12 לחוק לא היתה כל הגבלה על שינוי צוואה
הדדית וכל מצווה רשאי היה בכל עת לבטל צוואתו הקודמת.
אם כי, כב' השופט ברק (כתוארו דאז) הביע הסתייגות מגישה זו וקבע כי בצוואה הדדית
מתקיים, לכאורה, אינטרס הסתמכות הראוי להגנה מול המצווה השני.
בהתאם לסעיף 8א' הנ"ל הרי שבני זוג רשאים לערוך צוואות הדדיות, מתוך הסתמכות
של בן הזוג על צוואת האחר, אף במקום בו בין הזוג אינו זוכה עפ"י הצוואה.
בהתאם להוראות סעיף זה הרי שביטול צוואה הדדית לא יהא בתוקף אלא אם:
- בחייהם של בני הזוג – המצווה המבקש לבטל את הצוואה ימסור הודעה בכתב על
- ביטול הצוואה למצווה השני וההודעה נמסרה לו.
- לאחר מות כל אחד מבני הזוג – בהתאם לתנאים המפורטים בסעיף 8א (2) לחוק.
ביה"מ לענייני משפחה בירושלים (ת"ע (י-ם) 40180/10 – פורסם בנבו) דן בסוגיה האם
צוואה הדדית שנכתבה טרם כניסתו של התיקון לתוקף ניתנת לביטול בצוואה מאוחרת.
ביה"מ הסתמך על פסק דינו של ביה"מ העליון – בע"מ 10807/03 זמיר נ' גמליאל לפיו
אין אם התייחסות בצוואות הדדיות לגבי האפשרות לבטל את הצוואה אזי חל התיקון
לחוק (קרי: ביטול צוואה יהא ק עפ"י התנאים המפורטים בסעיף 8א(2) לחוק) – וקבע כי
למרות ש"בענייננו הצוואה המאוחרת נערכה לאחר התיקון לחוק" הרי שהצוואות
ההדדיות נערכו טרם התיקון לחוק.
משכך, ומשום שכל שעמד לפני בני הזוג בעת שכתבו את צוואותיהם ההדדיות הוא
הוראות הדין (דאז) הברורות למדי בדבר אי הטלת הגבלות על שינוי הצוואות בעת עריכת
הצוואות ההדדיות, הרי שצוואתה האחרונה של המנוחה (הצוואה שנערכה לאחר מות בן
זוגה) לא תפסל וזאת על אף שזאת נערכה לאחר התיקון לחוק.