בעניינם של הצדדים חויבה האישה בקבלת גט מבעלה וזאת הואיל ובדיקות שערכו הצדדים העלו כי הבעל יכול להביא ילדים לעולם ואילו האישה אינה יכולה להביא.
לאור האמור חויבה האישה, ע"י ביה"ד הרבני, בקבלת גט.
אף ערעור שהגישה האישה לביה"ד הרבני הגדול נדחה וזה קבע את חיובה בקבלת הגט.
חרף האמור לא התייצבה האישה לסידור הגט במועד שנקבע ואף לדיונים נוספים שנקבעו לא הגיעה והוכרזה כסרבנית גט.
סרבנות גט עשויה להקים תביעה נזיקית מכוח עוולת הרשלנות ומכוחה של עוולת הפרת חובה חקוקה, וזאת כאשר ניתנה החלטה ע"י ביה"ד המחייבת או ממליצה על גט.
במקרה הקונקרטי קבע ביה"מ כי התקיימו ארבעת היסודות העומדים בבסיס עוולת הרשלנות.
ביה"מ קבע כי מעצם קיומה של מערכת נשואין הרי שקיימת חובה זהירות מושגית בין בני הזוג, כאשר מצופה מבן הזוג לנהוג בזהירות מיוחדת לרגשותיו ולרווחתו של בן זוגו.
בענייננו, קבע ביה"מ , יכולה הייתה האישה לצפות כי בנסיבות המקרה האיש יינזק, בין היתר כאשר לאור הינשואין התקפים נהנית האישה מקצבתו של האיש מבטוח לאומי- כאשר זה חויב בתשלומי קצבתו לאשה מידי חודש.
ביה"מ קבע עוד כי בעניין של סרבנות גט יכול להתקיים אף נזק מיוחד מסוג "פגיעה באוטונומיה" כאשר המונח "נזק" מגן גם על אינטרסים בלתי מוחשיים כגון זה.
הבחירה להיות נשוי לאדם אחר או לחדול מלהיות נשוי לו, היא בחירה אישית הנמנית על חירויות הפרט ולפיכך כאשר אדם מבקש לסיים קשר זוגי אין בן הזוג יכול אלא לכבד את רצונו זה – גם אם רוצה בהמשך הקשר.
כחלק מהחשיבות המוענקת לאוטונומיה של הפרט, דורש הליברליזם חופש התנתקות מקשרים וממסגרות.
כיצד נפגעת האוטונומיה בעקבות סרבנות גט?
- באי יכולתו של אדם להתנתק מקשר שאינו מעוניין בו.
- באי יכולתו לשנות את הסטטוס שלו לנשוי בקשר חדש.
- באי יכולתו לחיות בקשר זוגי חדש וללדת ילדים נוספים.
ביה"מ קבע כי בעניין הנדון קיימות 2 פגיעות:
האחת – כאשר הבעל רוצה לסיים את הקשר
האחרת – כאשר נשללת חירותו להינשא בשנית
ביה"מ חייב את האישה בסך של 25,000 ₪ בגין כל שנת סירוב מאז הפירוד בין הצדדים
ובסה"כ בסך של 200,000 ₪ :
100,000 ₪ – תוך 45 יום.
100,000 ₪ נוספים – בתשלומים חודשיים של 1,000 ₪.
ביה"מ הוסיף וקבע כי ניתן להגיע למסקנה דומה אף לפי עוולת הפרת חובה חקוקה אולם אינו מחייב בכפל פיצוי.
תמש (קריות) 44-04-09 – 9/8/11